שליחות מספרות

 

הן גדלו על ברכי מסורת השליחות החב"דית, ינקו אותה מגיל 0. עזבו את הקן החמים והעוטף, את מקום המגורים האהוב והמוכר, נפרדו (זמנית) מהמשפחה החמה, הידידות, המכרות והפארק השכונתי. לטובת שליחות קודש. אנחנו מכירות אותן מכנסי נשות חב"ד (במידה והן מגיעות), מהערכה והתמיכה שהן זוכות לה מהרבי, מכנס השליחות השנתי, ומההרצאות הרבות שפוקדות אותנו בארץ כשהן בחופשות. השליחות. לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך….אל הארץ אשר…לאיזו ארץ הן הולכות? ומה מחכה להן שם?

דבורי שיינברגר עזבה את החממה הביתית בק.מלאכי. היא נשואה שנתיים וחצי, וזכתה בשני אוצרות מתוקים. הם ארזו את הפקלאות המזוודות ואת כל הרצונות והשאיפות החסידיים יחד עם 2 ילדיהם המתוקים, מענדל בן שנה ו10 חודשים ושניאור בן 4 חודשים. עלו על מטוס לשליחות באייו שבסין. כדי להצליח לשוחח היינו צריכות לשמור על שעה נוחה מספיק עבור שתינו, הפרש השעות ביננו נע על 5 שעות. ושעות הטיסה שמפרידות בינה לבין המשפחה בארץ בטיסה הלוך כ10 שעות, וטיסה חזור 12 שעות. מתוך השיחה המרתקת שהיתה לנו תפסה אותי במיוחד נקודה מענינת, דבורי יצאה עם בעלה לשליחות כשלקטן בקושי מלאו חודש וחצי. מה שאומר שלפי ההרגלים הישראלים היא עדין בחופשת לידה. בתור יולדת טריה זה בעיני ראוי להערצה לא פחות מעצם הרעיון של עזיבת המשפחה העוטפת והבית המוכר. דמינו לכן יולדת שבמקום להתפנק אצל אמא ולקבל ארוחות משפרה ופועה, יוצאת למסע מרתק בשליחות הרבי. זה עורר בי רגש עצום של הערכה כלפיה.

באיזה שלב בחיים יצאתם לשליחות ועזבתם את ארץ הקודש?

עד הלידה השניה שבו נולד שניאור שניאור,עבדתי כמחנכת בבית ספר ממ"ד. לאחר חודש וחצי כששנאור היה בן 7 שבועות, יצאנו לשליחות בסין.

איך היו הימים הראשונים שלכם בשליחות בארץ לא מוכרת?

התרבות פה בסין שונה לחלוטין מהתרבות המערבית, האנשים פה נראים שונה וכמובן חושבים שונה ממה שאנחנו רגילים. כמה שיש פה קידמה מפותחת והכל מודרני, אותות הקומוניזם עדיין ניכרים כאן.

מקרה משעשע שקרה לך בשבועות הראשונים?

המזכירה יצאה לקנות כמה ירקות בודדים שהיו חסרים לנו לארוחה. לאחר זמן מה היא חזרה עם הקניה וכמובן החשבונית. אני מסתכלת על החשבונית ורואה סכום גבוהה של 1222. אני שואלת את המזכירה: את בטוחה שזה המחיר ששילמת?? היא אומרת לי: 'כן'. אני תמהה על גובה הסכום ומיד מתקשרת לבעלי, שואלת אותו כמה עולה לנו בד"כ קניה גדולה שאנחנו קונים כל שבוע לקראת שבת. (מדובר על כמויות גדולות של ירקות) ובעלי עונה לי בסביבות ה1500 יואן. (יואן זה שם המטבע המקומי) אמרתי למזכירה, שהמחיר ממש לא נראה לי הגיוני, הסכום שרשום בחשבונית זה מחיר שיכול לצאת בקניה שבועית לכמות ענקית של ירקות. ובקניה שהיא עשתה כעת על כמה שקיות עם ירקות זה המחיר ששולם? היא שוב אומרת לי בבטחון 'כן' נחרץ. אמרתי לה שתחזיר את הירקות לחנות. (חשיבה ישראלית י.ר) אני רואה שהיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה. בסיעתא דשמיא באמצע השיחה, הגיעה אחד מאנשי הקהילה, הוא נקלע לדיון הסוער וכולו מתגלגלת בפרץ צחוק. מסתבר שהסימן של היואן – המטבע המקומי, נראה כמו המספר 2.  והמחיר של הקניה שהמזכירה ערכה היה בסך הכל 122 יואן.

במה מתבטאת השליחות שלכם?

יש פה קהילה ישראלית די גדולה שמונה כ120 אנשים שעובדים בעיר. חלקם הגדול עובדים בחברה ישראלית גדולה, אחרים עוסקים בפיתוח מוצרים ובטרייד-אין. אנחנו מפעילים בסיעתא דשמיא- תפילות, סעודות וכל מה שיהודי צריך, ישנם גם פעילות לילדי הישראלים שגרים כאן. אנחנו נמצאים בעיר שממנה מייצאים לכל העולם את המוצרים של ה'כל בשקל'  'הכל בדולר', כלי בית, טקסטיל ועוד… יש פה את המרקט הכי גדול בעולם, קניון עם 190,000 חנויות! נשמע הזוי אך זה אמיתי!

מה היו הקשיים הראשוניים שצלחתם והרגשתם את יד ה' וכח המשלח?

כשהגענו לשליחות כאן, הגענו לבית חב"ד שכבר קיים, החלפנו את השליחים הקודמים שעשו עבודה נהדרת. יומיים אחרי שנחתנו, לבליל הסינית וההמון הרועש. בין המזוודות וההסתגלות למקום החדש, הטבחית הוותיקה החליטה להודיע לנו במפתיע שהיא רוצה לעזוב. לאחר דין ודברים החלטנו לתת לה לעזוב. מתוך ידיעה שכעת  את כל הבישולים אני אצטרך לעשות ללא כח עזר של בשלנית כזו או אחרת. הגיע ראש השנה, וב"ה נולד ילד יהודי לאחת המשפחות פה בקהילה. כמובן שיש צורך להכין סעודת ברית למעל 50 איש. מה גם שהברית יצאה בשבת. הרף שהצבתי לעצמי לא היה גבוה כל כך אך להעמיד סעודות לכמות גדולה של מוזמנים מצריכה כח עזר.

ניסינו להביא מבשלת אחרת, אך הניסיון הזה כשל, לצערנו אפילו שניצלים, שזה מאכל יחסית קל להכין היא הצליחה לשרוף עשרות פעמים.  הייתה הרבה עבודה, וב"ה 2 נשים מהקהילה תרמו את עזרתן והפשילו שרוולים במטבח, הן ממש התגייסו לעזור. הסבא של התינוק שנולד הגיע, ונתן יד במטבח. לשמחתנו הגדולה ובסיעתא דשמיא היתה ברית יפה ומאד מרגשת בהשתתפות כל הקהילה (מה שבד"כ לא קורה הרבה שמגיעים לסעודות שבת בבוקר. כך גם בראש השנה היו סעודות ונוכחות מכובדת מאד. כמה ימים לאחר הפיטורים של המבשלת השניה, צלצלה אלינו אישה שבעבר היתה טבחית ועבדה בבית חב"ד. היא שאלה אותנו אם אנחנו מחפשים עובדים למטבח. מכיון שהיא התפטרה מהמקום עבודה הקודם שלה היא מחפשת עבודה. לשמחתנו לא היה גבול, הזמנו אותה מיידית להכנס למטבח ולהתחיל לעבוד, אנחנו רואים את ההשגחה הפרטית שבכל דבר. וכדי לסבר את האוזן, השניצלים שלה, אם שאלתם, כבר לא שרופים. מאז שהיא פה, אנשים לא מפסיקים לבקש שניצל.

דבורי, נושא הפרנסה בארץ מפותח מאד, יש מגוון רחב של אופציות לאישה, אלו עבודות יש לנשים באזור מגוריך?

רוב הנשים שעובדת פה מתעסקות בעולם האופנה, עיצוב בגדים, קישוטי שיער ואקססוריז. לרב הנשים שמגיעות לכאן ממקומות אחרים בעולם באות כדי לרכוש לעסקים שלהם סחורה.

האם יש לך אופציה לבטא את הכשרונות שלך? ואיך את משלבת אותן בשליחות?

בארץ הייתי רכזת תקשוב בבית הספר, זהו תפקיד מאד מענין, להיות אחראית על כל התפעול, ההתנהלות הלוגיסטית, מחשבים מערכות ועוד… גם פה אני עושה כמעט את אותו הדבר, אחד הדברים שאני טובה בהם ב"ה זה הטיפול בכל הטכנולוגיה, להקים את אתר הבית של הבית חב"ד שבו אנו שליחים, אני מצלמת, ומעצבת את המודעות, דואגת שכולם יקבלו הודעות וכ'…זה כמובן בתוספת לשאר התפקידים של לנהל בית חב"ד.

איפה אתם עורכים קניות בד"כ?

לאחרונה גיליתי אתר אינטרנט בשם טאבו, וממנו אנחנו מזמינים. מכיון שאני די חדשה כאן עוד לא יצא לי להצטייד לחורף הסיני, כעת אני צריכה לערוך את הקניות ואנסה את האתר הזה, בתפילה שכל הבגדים יהיו איכותיים ונהיה מרוצים.

אומנם הילדים עדין קטנים, ואולי דוקא בגלל שהם קטנים הם צריכים חברה, יש לילדים חברים, יש להם עם מי לשחק? והאם האנטישמיות העולמית מורגשת באזור מגוריכם?

יש פה כ20 ילדים יהודיים, יש 4 ילדים בגיל של מענדל שלי ועוד 3 ילדים בגיל של שניאור, שנולדו בשנה האחרונה. מענדל פוגש אותם מידי שבת בלילה, וכמובן בסנדיי סקול. ביום העצמאות הסיני, יש לסינים חופש במשך שבוע, והילדים לא הולכים ללימודים, אפילו גנים אין בשבוע הזה. ההורים הישראלים עובדים כרגיל, אין הנחות, ומכיון שכך זכינו לארח את כל הילדים שהגיעו לבית חב"ד ויחד עשינו גן למשך שבוע. מענדל מאוד מאוד נהנה בימים האלה זו היתה עבורו חוויה בלתי רגילה. אחת התוכניות שלי, בעז"ה מיד כשנמצא דירה טובה לגור בה, אוכל לפתוח משפחתון לגיל של מענדל, מכיוון שהילדים בגיל הזה עוד בבית, וכך תהיה לו חברה יותר ימים בשבוע.

בענין האנטישמיות, ב"ה לא מרגישים זאת בפועל על אף שיש בעיר הרבה מוסלמים.

 

פייגי סטולין זוכה לגור בשליחות הרבי ברוסטוב. רוסטוב ממוקמת בדרום רוסיה (גובלת עם אוקראינה) ברוסטוב היה גר הרבי הרש"ב, וכמובן אוהל הרבי הרש"ב נמצא ברוסטוב.

למשפחת סטולין חמישה ילדים, שנולדו במהלך השנים שהם בשליחות. הם יצאו לשליחות בתור זוג צעיר לפני 13 שנים.

פייגי, איך היו הימים הראשונים שלכם בשליחות ברוסטוב?

כשהגענו לרוסטוב היו כאן 5 משפחות חבדיו"ת בגלל הישיבה שהיתה פעילה כאן. כיום אנחנו פועלים יחד עם השלוחים דנציגר המקסימים, שהגיעו מאמריקה. ברוסטוב תמיד היו ויש גם היום הרבה מאד יהודים, כשהגענו קשיי ההסתגלות לא היו גדולים כמו להגיע למקום ללא יהודים כלל. מה גם שבגלל שהיתה ישיבה, יכולנו לקבל משלוחים מהארץ בקלות יחסית כך שהחסר במוצרים וד"ש מהבית לא היה גדול במיוחד. הקושי בהסתגלות השפה היה מאתגר מעט, גם לא היו אמצעי תקשורת מפותחים כמו היום. כמובן המרחק מהמשפחה היה מצריך התגברות על געגועים, לא מעט. כאן גרו גדולי החסידים בדורות עברו. וכאן הוקם המקווה הראשון של חב"ד, שהוא מודל לכל המקוואות מכל העולם. אני מרגישה זכות!

במה מתבטאת השליחות שלכם?

עיקר העבודה שלנו היא בבי"ס שמכיל מעל 80 ילדים, זה אחד הרעיונות המיוחדים של הרבי שרואים בפועל כמה זה משפיע על הבתים וההורים, "והשיב לב אבות על בנים" איך ההשפעה על הילדים מכניסה לביתם אור ומשנה את כל פני הבית. ישנו בית כנסת פעיל בכל ימות השבוע, בשבתות וחגים. הפעילות כאן רבה ומגוונת, יש כאן מועדון לצעירים, שבזכות הפעילות במועדון מתקימות חופות כשרות ומרגשות. מידי יום ראשון יש פעילות לילדים בגילאי 4 עד 12. יש פרויקט חב"ד לנוער, זוהי פעילות לנוער בימי ראשון אחה"צ. יש שיעור שבועי ששייך לפרויקט 'כולל תורה', שיעורי תניא וחסידות. אפילו ארגון חסד פעיל שמטפל באנשים מבוגרים. ב"ה יש הרבה עבודה. אנחנו רואים בכל צעד את ההשגחה הפרטית ואת כח המשלח.

ספרי לנו סיפור מרגש שאת מרגישה את כח הרבי ויד ה'?

אנחנו כל הזמן חולמים להתקדם, אם זה להשיג עוד מבנה, להקים עוד פרויקט, ולהצליח לקרב עוד יהודי לאבינו שבשמים. יש לנו בוגרי ביה"ס שהקימו משפחות יהודיות חבד"יות, זה מרגש מאד ולולא כח המשלח כל זה לא היה קורה. ישנה משפחה אחת שמנהלת אורח חיים חסידי, הם עלו לארץ ומגדלים את הילדים ליראי שמים וחסידות חב"ד. יש לנו תלמידים שעוברים למוסדות של חב"ד, לישיבות ולמכללת בית חנה. אין יותר נחת מזה לרבי ולהקב"ה, וכמובן לשלוחים עצמם.

במהלך שלושת הלידות האחרונות שלי, הרגשתי את יד ה' בצורה מרגשת ומפעימה. שלושת הלידות האחרונות ילדתי כאן ברוסטוב, ובהשגחה פרטית ממש בכל לידה הגיע רופא יהודי, מועד הלידות יצאו בתאריכים מצוינים מבחינתי, והכל היה כל כך מרגש. מה גם שבכל לידה הרגשנו כמה השמחה שלנו מאחדת את הקהילה.

 

האם יש לך אופציה לבטא את הכשרונות שה' חנן אותך? מה התחביבים שלך, ואיך הם משולבים בשליחות?

בתור שליחה אני חולשת על תפקידים רבים מאד, מעבר להיותי אמא במשרה מלאה, אני משמשת גם כפסיכולוגית, שפית, מארגנת ארועים, בלנית, מורה ועוד… ב"ה אני יכולה להשתמש בכל הכישרונות שקיבלתי כמתנת שמים, ומגייסת גם את הכישרים שאין לי. את הכל אני משתדלת לעשות בשמחה גדולה ובהרגשת זכות עצומה. אני מאד אוהבת לארגן ארועים. יוצא שאני מארגנת את הכנסים והארועים של ארגון "כולל תורה", זוהי רשת שמארגנת שיעורים לנשים בכל רוסיה, זו כבר השנה השניה שאנו מארגנים סמינר ל350 נשים. הנשים שמשתתפות בכנס מגיעות מכל האזורים של רוסיה כולה. יוצא שאני משתמשת בכל הכישרונות שיש  לי וגם באלו שאין. המטרה שלנו לסמן וי על עוד פרויקט ולצלוח עוד קושי. אחד החוזקות של השליחות שלי, היא  שהשליחה קיילא ואני עובדות יחד בשיתוף פעולה מלא, כך שכל אחת מביאה את הכשרונות והרעיונות שלה, ויחד מגיעים לתוצאות מקסימות.

מה יכול לקרות רק לילדי השלוחים שבאים ממקומות שונים בעולם?

הילדים שלנו דוברי עברית מהבית והילדים של קיילא דנציגר דוברי אנגלית מהבית, וכשהילדים נפגשים יחד הם דוברים בינהם רוסית. זה מתוק ומשעשע כאחד לראות אותם מתקשרים ביניהם בשפה הרוסית.

איך את מסתדרת עם ההיצע של המזון הכשר?

אנחנו מסתדרים מצוין עם מה שיש, וב"ה יש. למדנו להנות ולשמוח ממה שקיים, מה גם שמידי פעם אנחנו יכולים לקבל חבילות מהארץ, כך שזה מאד מחמם את הלב, וכמובן מאד פרקטי לקבל מוצרים שכאן אין להשיג. לא תמיד יש לנו מוצרי חלב, ולעיתים חסר לילדים ממתקים וגלידות ומוצרים בסיסים שבארץ ניתן להשיג בכל חנות. התרגלנו להסתדר עם מה שאין וגם עם מה שיש.

מה המסר שלך לקוראות משפחה חסידית?

להיות שליחה של הרבי זו זכות, וצריך לזכור לעשות את הכל בשמחה!  כל אישה חבד"ית היא שליחה. כמו שהרבי אמר לאחת השליחות: חיילים צריכים להיות שמחים, אם לא מקיימים את השליחות ללא שמחה אז השליחות לא שווה. לא תמיד לכל ילדה יש חברה, לא תמיד הכל הולך כמו שרוצים. לעיתים מתמודדים עם קשיים שלא תארנו או רצינו, אנחנו מרגישים במוחש את השמירה של הרבי ואת הכח.

בתפילה שנזכה להפגש  עוד היום בירושלים הבנויה.

 

הכתבה פורסמה במוסף הנשים 'משפחה חסידית' של מגזין 'כפר חב"ד'