התקומה המשפחתית שלי

יום השואה

יום הגבורה והגדולה

שלך, ושלך, שלכם, ושלכן ובעצם של כולנו.

השיח עצום ומעורר שאלות גדולות, אנחנו עייפים מהשאלות, ומחוסר התשובות, אבל צריך לזכור, לזכור ולא לשכוח שהתשובה לכל השאלות נמצאת והיא אצלינו, אנחנו אומנם בתהליך, עדיין באמצע הדרך, והדרך ארוכה ולעיתים אפילו קשה וכואבת. האמונה היא היא היחידה שמחזיקה אותנו להמשיך לצעוד בשביל.

זכיתי להוולד למשפחה עניפה, נצר ליהודים אמיצים שמסרו את נפשם כדי לחיות ולהמשיך את השושלת. סבתא רבא שלי חיה שילר ע"ה (נפטרה בחג הפורים יום חמישי ט"ו אדר תשע"ה 05.03.15 נקברה בבית העלמין קרית שאול תל אביב).נצר למשפחת קיפקוביץ מהכפר סוסנוביצ'ה.

סבתא ע"ה לא סיפרה הרבה, לצערי הרב גם כשניסיתי לדלות מידע, בתור נערה ואישה סקרנית, היתה סבתא מנווטת את השיחה לפסים אחרים ושמחים. סבתא היתה מלמדת אותנו לספור בפולנית מ1 עד 10 ואנחנו היינו שיכורים מאושר. בתור ילדים היינו נהנים מאד משמחת החיים והמרץ הבלתי נדלה שלה.

את המידע הדל שיש בידי שמעתי מסבתי, ביתה של חי'ה שילר, האישה שבעיני סמל לדור שני של תקומה וגבורה אמיתי, רחל יודקביץ' שתח'י. סיפור אחד שזכור לי היטב מסבתא שילר ע"ה: ברגעים הגדולים עת השחרור וסיום המלחמה, צעדו אנשים רבים אל עבר היציאה, סבתא נבהלה מכיון שלא הבינה את גודל הרגעים וחששה לצאת לצעדה. היא הסתתרה בעלית גג של בנין נטוש ושבור, ועצרה את נשמתה כדי שחלילה לא ישמעו את  קולה. רק לאחר שעות ארוכות יצאה ממקום המחבוא אל האוויר הפצוע. להורים של סבתא משפחת קיפקוביץ' היה עסק של תבואה, הם היו משפחה עשירה מאד, בנוסף לעסק היה להם בנין עם דירות להשכרה. סבתא היתה פעילה מאד בעסק על אף גילה הקטן, היה לה ראש חריף וידעה להתנהל בצורה מקצועית מאד, גם לעת זקנותה זכינו לראות את הכישורים האלה בהיותה עומדת מידי יום בצרכנית הלבשה בבני ברק ומנהלת חשבונות ללקוחות ללא מחשבון, תוך כדי התענינות וסיפורים משמחים.

היו לסבתא 11 אחים ואחיות, כולם נרצחו. סבתא היחידה שנותרה, ולאחר המלחמה גילתה את גיסה, בעל אחותה. היחיד שנותר לסבתא מכל המשפחה, גם הוא כמו סבתא הקים משפחה חדשה, לצערי הרב אני לא יודעת את שמו, אני כן יודעת שהיה גר ברח' ויצמן בתל אביב, ולפני שעבר לתל אביב היה ממקימי אחד הקיבוצים בארץ.

בגיל 26 נישאה סבתא לסבא אלכסנדר זיסקינד ז"ל שהיה גדול ממנה ב15 שנים. הם עלו לארץ במטרה להתחיל דף חדש, ולהקים משפחה כנקמה יהודית על ההרס והאבדון. היא ניצלה בניסי ניסים מהמלחמה, וכל רצונה היה להקים את משפחתה על אדני התורה והחסידות. לא ענין אותה כלל כסף, או מעמד אלא אך ורק שבעלה ישב וילמד. סבא הגיע לארץ לאחר שאיבד במלחמה אישה וחמישה ילדים קטנים ומתוקים. בכוחות מיוחדים הקים יחד איתה את משפחתם בק.אתא (כפר אתא כפי שסבתא היתה מכנה את העיר) לאח"מ עברו לבני ברק לגדל את הילדים בסביבה חסידית.

לפני 9 שנים כשנולדה לנו בתנו הבכורה, הרגשתי שנתתי לסבתא את המתנה הכי גדולה, בת נינה! סבתא זכתה להכיר את הבנות שלי, לחבק אותן ולתת להן נשיקות ומתנות. ובעיקר לראות את הנחת היהודית עליה חלמה בזמנים הקשים.

יש בליבי תקווה קטנה ודמיונית, שיום יבוא, ונקבל צלצול טלפון של קרוב משפחה שנותר לסבתא, ורק אז אהיה רגועה עבורה שנסגר מעגל של חיים ותקומה.