ב"ה
אראנו נפלאות
הכתבה המצורפת פורסמה במגזין הנשים 'החן'
ברוכות הנמצאות לפינת הניסים שלנו
אנחנו חיים בניסים מידי דקה ושניה. בכל רגע ורגע מתחולל נס עצום וגדול. הקב"ה מנהיג את עולמנו בצורה פלאית ומיוחדת, ויש סביבנו כל כך הרבה טוב, ומיוחד. מה שנדרש מאתנו זה בסך הכל להאמין בניסים, לראות אותם!
יש ניסים גדולים מלאי תהודה ועוצמה כאלה שעושים רעש עצום הן בשמים והן בארץ, כמו נס קריעת ים סוף. יש ניסים מוטמעים בטבע, הקב"ה מעניק לנו אותם בצורה טבעית כזו שנראה כאילו כך זה אמור להיות. כמו ציפור שמציצת, ושולחן שעומד במקום בלי לעוף באויר. ועוד ועוד…
יש ניסים שכדי לראות אותם אנחנו צריכות לקחת זכוכית מגדלת של אמונה ובטחון, להתמקד בטוב העצום, וכך אנחנו זוכות ורואות את הניסים בצורה ניסית בפני עצמה!
במדור שלנו אנחנו הולכות להכיר סיפורי ניסים של נשים כמוך וכמוני, שזכו מתוך החיים עצמם להרגיש את יד ה' בצורה ניסית. לכל אחת ואחת יש ניסים, האם אנחנו זוכות לראות אותם? זה בעיקר תלוי בנו. ככל שנשים לב אליהם זה פשוט יהיה מולנו, בלי שנתאמץ! הקב"ה משפיע עלינו שפע עצום של ניסים
והנה במיוחד עבורכן על במה מדהימה זו הנס הראשון שלנו במדור 'אראנו נפלאות' אנו מארחות את יהודית לוין.
יהודית אישה מיוחדת ומדהימה ואמא למשפחה ברוכה, הגדול בן 15 והקטנה בת שנה וחצי. יהודית גרה בדרום הארץ צמוד להוריה, היא סועדת אותם ועוזרת להם בכל מה שהם צריכים.
יהודית, ספרי לנו עליך, מי את אולי חלק מאתנו מכירות אותך?
'האמת אני לא דמות מוכרת בכלל, אני גרה בדרום הארץ, יש לנו ב"ה עסק של צעצועים ומתנות לילדים, בעלי עובד עם נוער מתחזק.'
ספרי לנו מה הנס שלך ?
'הנס שלנו הוא השגחה פרטית גדולה ומרגשת, ויש לי תחושה שהנס עדיין לא הסתיים, אני בתפילה שעד שהגליון יראה אור בתיבות דואר של המנויות יהיה לנו עוד מה לבשר בענין…
לפני כמעט 20 שנה אחרי נישואינו גרנו ביחידת דיור בבנין צמוד להורי, הורי ב"ה חיתנו את כל הילדים ואנחנו גרים בעיר מגוריהם כדי לסעוד אותם ולהיות לצידם בשנים היפות של הנחת מהנכדים. חפשנו תקופה ארוכה דירה גדולה שתתאים לנו כזוג עם 2 ילדים. ב"ה מצאנו דירת 3 חדרים, אז בזמנו זו היתה נראית לנו דירה שתספיק לנו. הדירה היתה עדיין קרובה להורים, בדקנו את מרחק ההליכה מביתם לבית החדש, וראינו שזה ב"ה עומד בסטנדרטים המשפחתיים. מה גם שהיה חשוב לנו כזוג לקטנטנים שהבית יהיה קרוב לגנים, לביה"כ ולמרכזי קניות. לאט לאט ב"ה המשפחה מתרחבת והתווספו גם מענדי, שי, ליבי יוסי, לאה ומיכל. ככל שהילדים גדלו המקום צר מלהכיל. ילדים מתוקים מלאי אנרגיה ושמחה, שצריכים את הפינה שלהם, את המקום לחפצים האישים וכמובן את המרחב המינימלי שצריך כל ילד ומבוגר. מה שבעבר היה נראה לנו כדירה גדולה ומרווחת הפך להיות קטנטן וצפוף מאד.
אחת לחודשיים הייתי עושה סדר בארונות ומוציאה מה שלא חשוב ונצרך, על בסיס כמעט קבוע מעבירה המון בגדים למכירת יד שניה כאן בעיר, העיקר לא לראות חפצים מיותרים מסתובבים, העדפתי לכבס כל יום כמה מכונות ברצף ולא להתקע עם בגדים בלי יכולת להגיע לארונות לסדר אותם. בכל פעם שפתחנו את המיטות לשינה, לא היה שייך להכנס לחדר, המיטות תפסו את כל המקום.
צפיפות מבורכת ב"ה אך מאתגרת ממש. צעצועים שהיו תופסים יותר מדי מקום ישר היתי מעביר הלאה לאחינים מכל רחבי הארץ, או למשפחות נזקקות. לא יכולתי לראות את הבלגן, כל הזמן הייתי מסתובבת סביב עצמי לסדר. לא אחת בשעות הבוקר הלחוצות מצאנו את עצמנו מחפשים נעל אבודה של אחד הילדים, או מחברת שנעלמה בין הררי הכביסה.
הגענו למצב של 'בלתי אפשרי לחיות בצפיפות כזו' משפחה עם ברוכה ב2 חדרי שינה וסלון. הבנו שאנחנו כהורים צריכים את הפינה שלנו, והילדים צריכים את המקום שלהם, לדוגמא: 2 הקטנים היו ישנים באורח קבע איתנו בחדר השינה. אם תשאלו אותי איך אני עשינו את זה אני בעצמי לא יודעת, זו היתה חלק מההתמודדות שלנו. שלא נדבר על החפצים האישים שלנו שהפכו להיות חלק מהשגרה המשפחתית, רציתי שמצעים מגבות ועוד דברים שהם בשימוש קבוע, יהיו גם הם במקום קבוע אחר אך נגיש. הבן המתבגר שלנו היה צריך מקום אישי משלו לדברים ולחפצים, הבנות צריכות גם הן חדר משלהן, ויצא מצב שכל הילדים ישנים יחד באותו חדר, זה פחות התאים לנו ולאורח החיים שלנו,
לפני הלידה של יוסי התחלנו בחיפושים קדחתניים, הייתי לפני הלידה החמישית, ונלחצתי ממש. היו לילות שלא הייתי נרדמת רק מהמחשבה של : 'רבונו של עולם איפה אני מכניסה כאן עוד עריסה? איפה יש מקום לבגדים של בייבי? איפה אניח את הטיטולים ואיפה אחתל?'
המחשבות והחששות לא עזבו אותי, מה יהיה כשיגיע גיל הזחילה לאן התינוק יזחל, אין שטח ריק על הרצפה להתפתחות תקינה של תינוק מתוק'. הדמעות היו באות אלי בכל ערב, ואני מבקשת מה' שיעזור לנו שנמצא מקום גדול מרווח במיקום טוב עם אנשים טובים.
במשך תקופה ארוכה יצאנו לחפש דירה אחרת, החיפושים אחרי דירת החלומות היו מעייפים ומורטי עצבים, עלינו כמויות מדרגות, נכנסו לעשרות בתים, ועדיין לא הגענו לבית שהרגשנו שזה הבית שלנו. בכל מקום היה משהו אחר שבגללו ההצעה ירדה. חלק מהדירות לא היה ממ"ד כי זו בניה ישנה, דירה ללא ממ"ד היא לא רלוונטית מבחינתנו, היו בנינים עם דירות בקומה גבוה, מה שלא מתאים לנו בגלל הנגישות, חשוב לנו שלהורים שלי יהיה נגיש ונח לבוא אלינו, היו דירות עם נזילות בעיתיות, וחדרים פצפוניים, ועוד שלל בעיות שלא יכלנו להתפשר. זה היה מתסכל ולא נעים בכלל.
יום אחד ישבנו יחד בעלי ואני, ניסינו יחד לחשוב מה אפשר לעשות, ואז בעלי העלה רעיון: לבנות בתוך הבית שלנו שבו אנחנו גרים, עוד חדר, בלי בניה חיצונית שמצריכה אישורים אינסופיים ותקציב מטורף. ישבנו ושרטטנו את הדירה שלנו, ואת האופציות לשבירת קירות ובניה של קירות חדשים. בהתחלה זה היה נראה לא הגיוני בעליל, ואפילו מצחיק… לאט לאט ככל שעברו הימים זה קרם עור וגידים, והסלון שלנו קיבל תפנית מדהימה, התוכנית היתה להוריד 3 מ'ר מהסלון, ולהוריד את הקיר שמפריד בין הסלון למטבח ולקבל מטבח ענק . עכשיו כשאני חושבת על זה, אני חושבת שזו השגחה פרטית מיוחדת שלבעלי בכלל עלתה המחשבה הזו.
אחרי כמה שבועות מצאנו איש מקצוע אמין ומקצועי, גם זה היה סיעתא דשמיא עצומה, הוא הסב את תשומת לבנו למרפסת הגדולה שלנו שגם אותה אנחנו יכולים לסגור לפינת כביסה, וכך הוצאנו את המכונת כביסה והמייבש מהמטבח, והתפנה לנו מקום נהדר לישיבה מרווחת בארוחות וסעודות שבת. בעל המקצוע שעבד אצלנו ידע להגיד לנו איפה מותר לשבור ובאיזה קיר אסור לגעת, הרגשנו איך הקב"ה עוטף אותנו באנשים טובים, רעיונות מדהימים, ופתרונות יעילים כדי שנוכל להמשיך לגור בבית הרגיל שלנו, ברחבות נעימה יותר.
בזמן השיפוצים היו אלו ימים מלאי בלאגן ואבק לא נתפסים, יצאנו מהבית לכמה שיותר שעות כדי לא להפריע לבעלי המלאכה. וב"ה ממש לפני החגים קבלנו בית חדש. שונה ממה שהורגלנו אליו בעשור האחרון.
אז מה הנס שלך בסיפור המתוק הזה?
הנס מתחלק ל2, בזכות השינוי של הבית עשינו מזגנים חדשים בכל החדרים, מה שעד עכשיו היה מקרטע וישן – הוחלף ב"ה.
צבענו את כל הבית בצבע פרקטי לבית עם ילדים. התחדשנו במיטת קומותיים כך ששתי הבנים יכולים לישון יחד ללא צפיפות. חדר הכביסה ממש עושה אור וסדר בכל נושא הכביסה בבית. ויש לנו בסלון הקטנטן והחדש מקום לשבת על הספה, לשבת סביב השולחן וכמובן להיות כל המשפחה בצוותא בזמנים של יחד משפחתי.
והנס השני והגדול נגלה אלינו בתחילתה של הלחימה.
כל תקופת האזעקות הבלתי נגמרת שהינו בבית ללא יכולת לצאת מהבית, פרט לקניות נחוצות היינו רב הזמן בבית. לולא השינוי בבית לא היינו יכולים לשהות כולם יחד בבית הצפוף והקטנטן כל כך הרבה זמן, ללא יכולת לצאת (אפילו לזרוק את הפח הילדים חששו לצאת מהבית)
אני כל הזמן חושבת לעצמי איך יכולנו להתמודד בצפיפות הזו 24/7 בלי חדר נוסף? איך הינו מסתדרים עם מטבח קטן כשרב הזמן כולם רעבים ורוצים לאכול?
הקב"ה ברחמיו הגדולים הקדים לנו רפואה למכה, הוא ידע מתי אנחנו נצטרך את הבית 'החדש'. הוא סידר לנו לפני התקופה הכה עמוסה ריגשית. את ההתחדשות הזו והסדר שעשה ממש מהפיכה בבית. הקב"ה נתן לנו את הבית שלנו במקום הרגיל והמוכר עם השכנים והחברה, בתוספת חדר ומטבח חדש! איזה חסד עצום הוא עושה איתנו!
ואם נרד לפרטים עוד יותר קטנים: לכל ילד יש מגירה פרטית, מיטה משלו, לכל דבר בבית יש מקום מוגדר, אני לא צריכה לרוץ ולהסתובב סביב עצמי כל הזמן ולסדר. הפסקתי להעיף דברים מהבית (חוץ ממה שמיותר באמת )
בחודשיים הראשונים ללחימה הילדים למדו בלמידה מרחוק. כל אחד ואחד מהם ישב במקום אחר עם ריכוז ופניות ללמוד במערכת הלמידה מרחוק, כשלכל אחד יש את הפינה שלו, יש גם פניות ורוגע נפשי. ב"ה יש לילדים את האפשרות להכנס לחדר, ולהיות בפניות עם המורה שעל הקו והחברים.
אני לא מצליחה לדמיין את ההווי המשפחתי שלנו בתוך הכאוס של האזעקות, וכמויות הבומים והלחץ כשאחננו כולנו בקופסת גפרורים. ב"ה לכל ילד יש את המקום שלו, את המיטה שלו, ואת הפינה שלו. אין ספק שזה הכניס לנו שלווה מסוימת בתוך הבלאגן המלחמתי.
אז איך תרצי שנקרא לנס שלך, ולמה?
'בית לה'
הבית שלנו הוא בית לה', הילדים שלנו הם שלו, והמטרה שלנו בסופו של דבר לעשות לו יתברך דירה כאן למטה, בעולם הזה, זו הדרך להתחבר אליו, לראות את הטוב, את החסדים הניסים והשפע. לא תמיד זה קל, לפעמים זה ממש קשה. וכשרואים איך הקב"ה דאג לנו כך לפני החגים, זה מרגש ממש!
בהזדמנות נפלאה זו אני חייבת להודות לילדים הצדיקים שלי ולבעלי, שעוזרים לי להפוך כל לימון ללימונדה, כולנו יחד בסירה הזו של השגחה מדויקת מה' יתברך. מתחזקים ומתעצמים מזה.
יהודית, תוכלי לשתף אותנו בפעולה שעוזרת לך לראות את הניסים שסובבים סביבך?
יש לי תפילה קבועה שבכל פעם שאני נתקלת בקושי בנושא של הבית או דירה אני מבקשת אותה:
רבונו של עולם, בבקשה ממך עזור לנו לעבור לבית גדול, מרווח ומוצלח, בית של שמחה של שכינה, בית חסד ונתינה, בית שיש בו כל מה שאנחנו צריכים בגשמיות וברוחניות, במיקום טוב עם שכנים טובים, בלי עוגמת נפש ובלי צער וכאב. ותודה שאתה עוזר לי לעמוד בנסיון בגבורה ובגדולה!
אני יודעת את זה בעל פה וממלמלת את זה בכל הזדמנות. ממליצה לכל אחת שמתמודדת עם קושי ומחכה לנס לדבר עם ה'. הוא שומע יותר טוב ממה שאנחנו חושבות!
תודה ליהודית על ההצצה המופלאה לנס הפרטי שלה
ומה הנס שלך?